איך זה להיות אחת מהנשים היפות בעולם ובתולדות האדם, ואני הרי ראיתי את כולן. כשנכנסתי קלטתי את שלמותך בעיני האקס-ריי אקס-רייטד שלי. ידעתי שהיופי יתגלה בשלמותו מולי, רק שלא שיערתי כמה מהר זה יקרה. תני לי עוד מבט מקפיא אחד בעיניים האלה שלך ותראי איך אני מפשיר מייד. כשנצמדת הצמדת גם את שיער ראשך לתוך פניי כדי שאריח וכדי שאטבע בו, וכל נקבובית בגוף שלך הלמה בשלמות כל נקבובית שהוצבה ממולה. הגוף הזה, שהמילה שלמות תחטא לו כמו שקין חטא להבל וכמו שהשמש תחטא לכדור-הארץ בעוד חמישה מיליארד שנה כשתתפוצץ ותהיה לענק אדום ותחרוך את כל הגלקסייה.
את תמשיכי לנעוץ בי את עיני הכפור שלך ואני אמשיך לנוע במסלול הוואן-טרק-מיינדד הרגיל שלי כדי לטבוע בתוכן ובתוך תוכך. כן, זה בדיוק השיער שאוהב, שמגיע עם ברק טבעי ונוגע-לא-נוגע ומלטף את חזך, וברור שזאת הטיית הראש החצי-מסוקרנת של מחצית-הסנטימטר, ואין ספק שזה הסומק הטבעי בלחיים, ואלה השפתיים המושלמות שיהלמו שפתיים מושלמות כשלי וינושקו קצרות, כלומר מראשית הזמן ועד לאחרית האדם ואחריתי שלי. נישקתי אותך כאן-וכאן ועדיין לא שם, ונפעמת כמה רכות הן.
אם תניחי את עצמך כאן לשבריר-שנייה אחד תביני בתוך ננו-שנייה שזה המקום שנועדת להיות בו, עוד מלפני שההוא הגיע וטמן פעמיים את שלו בתוכך לשם משמורת משותפת. כן, אגיע היישר למקומות שלא היו בך, וגם את תצטרפי למקהלת זה-הכי-טוב-שהיה, שמנגינת שירתה היא שמחזיקה אותי כאן ולא מול רכבת שועטת מלוצרן לציריך, או מטרינידד לטובאגו, או האוריינט-אקספרס או הרכבת האחרונה ללונדון.
את אומרת שמשחקים זה לא מה שאת, אבל הנה הצטרפת למשחק שלי ואת כבר אלופה אולימפית בהתעמלות קרקע, צוקהרה, מקבילים מדורגים, שחייה צורנית, וכל משחק עם מחבט גדול, כדורים בינוניים ונרתיק מעור רך לשימם בתוכו. בוודאי שנחשוב קדימה, כלומר לעשרים הדקות הקרובות. את תגיעי ואני אגיע וכשאגיע שוב מייד תשאלי אם הגיל שלי הוא ארבעים-וארבע או עשרים-ושתיים. אחר-כך נביט בקוורטט העיניים הירוקות כחולות שלנו אחד בשנייה ואחת בשני במשך ימים ושבועות וחודשים ושנים ועשורים וסנצ'ריס ומילניומס, כמו ביום הראשון שלנו כשצפינו זה בזו וזו בזה במשך שעות בעיניים דיגיטליות.
אם תישארי כאן יותר מדקה אני אנשק אותך כאן-וכאן וכן – גם שם, כי בשביל כל אלה יש אצלי את הדמיון-עדינות-אופטימיות כמו שרצית. אלה שהבאתי לך בסלסלה, הולמת את שמך שמתחרז עם חבל-ארץ ירוק באמצע הארץ, אבל בתוך ראשי מתחרז גם עם אפקט חממתי ועם עידן קרחוני. אמרת שתהיי שלי אם יהיה לי איכפת ואם אוכל להעניק, ואיכפתיות היא הרי שמי האמצעי, בין שם הציפור והחופש לכינוי השמיים והאינסוף. והנה, תראי את יכולת ההענקה שלי גדלה וגדלה, עד שהיא מגיעה ישר אלייך.
