סורי הצידה הלנה הטרויאנית. הצלחת להזיז אלף ספינות אז מה. נערתי החדשה מזיזה בלי להניע עפעף אלף מעבורות חלל בהמראה. ובלי שתזוז בעצמה היא יודעת להזיז גם את הענק בגנו. עוד נסיך קריר התחתן עם פיש אנד צ'יפס, ואני אתחמם מול הדבר המדהים הזה שיקבל אותי לקראתו בפלחים בצבע וניל וחלקות שכמוה לא ברא השטן. אבל השטן כאן. הוא יושב על כתפי הימנית כמו גרגואיל על בניין במטרופוליס. השרף הלבן, שהיה על הכתף האחרת נשרף במבט פייזר. עכשיו אני מצוייד במוח בכיוון אחד שמוצף כולו בדם, צילום לתוך העין חושף נימים אדומים ומסמאים. אבל מי צריך בכלל לראות. הדרך ידועה, הנתיב מוכר, בחושך, באור. היא תעצום את עיניה בחוזקה, אני אתאמץ בכל כוחי שעיניי לא ייסגרו אפילו לצורך עיפעוף. רק חיקויי גברים מחמיצים פריימים. אני אמשיך לעקוב אחריה בכל פעם שהיא תגיח כמו שהיא ועד שתיעלם מאחורי קיר זה או אחר בביתי. בהתחלה עוד ניסתה להתחמק אבל במהרה התרגלה והחלה לחפש את המבט המתמשך הזה. לפני מיליארד שנה נשבעתי שבכל פעם שנערה תלך ממני לא אסיר ממנה את מבטי עד שתיעלם במורד הרחוב או בפתחו של בניין זה או אחר. ועוד מעט קט ואני מול הפתח שהוכן כהלכה, מתנוסס בגאווה. ניפנוף זעיר יחסיר ממני פעימה גדולה, אבל לטובת הפעימה הכי גדולה אי-פעם.
