גיאומטריות

דברים חוזרים אליי.

זוכרים איך הייתי פעם?

ראיתי ספירלות בעפעפיים סגורים.

צורות שנשארו גם כשפקחתי את העיניים.

גיאומטריות שהיו גם כשהסתכלתי קדימה.

הייתי קטן אבל ספרתי 1,000,000 לפחות.

מיליון רגעים שעצמתי את העיניים והפנים.

הידקתי בחוזק, כדי שהמעגלים יסתחררו.

שיופיעו בשחור-צהוב-אדום-אש.

צבעי הכוח שהציפו אבל דווקא החלישו.

צורות שמשכו ללכת אחריהן ביום, בליל ובערפל.

שיכנעו לטפס למקומות הכי גבוהים.

אילצו להתמכר ואז עזבו.

בפעם האחת שנפלתי ולא הצלחתי להיאחז.

מאז ראיתי רק גלקסיות.

אהבתי גופים שמיימיים.

עצמתי עיניים כדי להגיע לקצה השני של היקום.

וכבר מזל אחד, אולי שניים שאני רואה שוב מעגלים.

גיאומטריות שפורצות לחדר כשאני מסתכל קדימה.

1,000,000 שעכשיו יש להן גם גוף וטעם.