זה לא נתפס, המימדים האלה. הנפח של הכוכב "סטיבנסון 2-18" הנמצא בגלקסיה שלנו שביל החלב, הוא כ-10 מיליארד פעמים הנפח של השמש – הכוכב הכי קרוב לכדור-הארץ. הקוטר שלו – כלומר מצד לצד – הוא כ-3 מיליארד קילומטר. הקוטר של השמש = מיליון ק"מ, ושל כדור הארץ כ-12,000 ק"מ. הוא מוגדר כ"על-ענק אדום" – כוכב שחייו קצרים יחסית עקב בעירה מהירה של חומריו, לאורך מיליוני שנים בלבד. הוא ממוקם במרחק 20,000 שנות אור מכאן – כך שיכול להיות שהוא כבר סיים את חייו. האור/הוכחה לכך יגיעו לכאן כאמור בעוד 20 אלף שנים.
סטיבנסון 2-18 לקח באחרונה את "הבכורה" בתואר "הכוכב הכי גדול הידוע כיום" מהכוכב "סקוטיי", שהקוטר שלו הוא "רק" 1.7 מיליארד ק"מ. אבל אני רוצה להזכיר שהמין האנושי רק חושב שהוא יכול להגדיר: "הכוכב הכי גדול ביקום". אנחנו רואים בעצם רק שברירון מהחלל/יקום, במימד מוגבל מאוד, ואני משוכנע מעל לכל ספק שישנם כוכבים הרבה יותר גדולים מסטיבנסון.
סטיבנסון 2-18 התגלה בשנת 1990 ע"י האסטרונום האמריקני צ'ארלס סטיבנסון, כחלק מצביר הכוכבים "סטיבנסון", הנקרא כמובן על שמו. הטמפרטורה עליו היא 3,200 מעלות, והוא פחות חם מהשמש, שהטמפרטורה עליה היא כ-6,000 מעלות. כל "השכונה" של סטיבנסון 2-18 כוללת ענקים המתקרבים לגודלו.
אם היינו מניחים את סטיבנסון 2-18 במרכז מערכת השמש, כלומר במקום השמש – הוא היה מגיע עד למסלול של כוכב-הלכת שבתאי. במילים אחרות – הוא היה מכיל בתוכו את מרקורי, ונוס, מאדים, צדק ושבתאי. למטוס הכי מהיר בעולם, "הציפור השחורה", היה לוקח 900 שנה להקיף את סטיבנסון.